The History of the Jews

סבתא ארזה בגדים.
כמה תמונות.
דרכון.
ההיסטוריה נכנסה
בלי לבקש רשות.

Grandmother packed clothes.
A few photographs.
A passport.
History climbed inside
without asking permission.

האימפריה נפלה.
הממלכה נפלה.
העיר נשרפה.
ביום שישי
מישהו הדליק נרות.

The empire fell.
The kingdom fell.
The city burned.
On Friday
someone lit candles.

קוראים לזה
עץ משפחה.
אבל השורשים שלנו
היו צריכים
ללמוד ללכת.

They call it
a family tree.
But our roots
had to learn
to walk.

מלכים.
מלחמות.
תאריכים.
אבל לפעמים
כל ההיסטוריה
היא אישה אחת
ששמרה דרכון.

Kings.
Wars.
Dates.
But sometimes
all of history
is one woman
who kept a passport.

אין לי שורה
חכמה מספיק.
אז אין שורה חכמה.
יש שם.
יש תאריך.
יש זיכרון.

I have no line
clever enough.
So there is no clever line.
There is a name.
A date.
A memory.

אחרי הכול
מישהו התחתן.
מישהו נולד.
מישהו צחק.
זה לא מוחק דבר.
זה פשוט
לא נותן למוות את המילה האחרונה.

After everything
someone married.
Someone was born.
Someone laughed.
It erases nothing.
It simply
does not give death the last word.

זכור את הגר.
למה?
כי היית גר.
היסטוריה
שאינה משנה
איך אתה פותח דלת
היא רק מידע.

Remember the stranger.
Why?
Because you were one.
History
that does not change
how you open a door
is only information.

פרעה איננו.
בבל איננה.
רומא השתנתה.
הרייך נפל.
אנחנו עדיין
אוכלים.
מתווכחים.
מגדלים ילדים.

Pharaoh is gone.
Babylon is gone.
Rome changed.
The Reich fell.
We are still
eating.
Arguing.
Raising children.